פרופ' מנדלסון נולד בברלין, גרמניה, ב-31 באוקטובר 1910 ונפטר בביתו שברמת חן ב-19 בנובמבר 2002. מאז ילדותו הוא התעניין בבעלי חיים, אבל לדרישת הוריו הוא למד רפואה באוניברסיטה בברלין.

מנדלסון היה חבר בתנועות הנוער הציוניות "קדימה" ו"כחול לבן" (Blau Weiss), ועם עליית השלטון הנאצי בשנת 1933, היגר לפלשתינה. לאחר הגעתו לפלשתינה החל מנדלסון בלימודי זואולוגיה באוניברסיטה העברית בירושלים. עבודת התואר השני שלו הייתה על הביולוגיה ואורח החיים של השבלול המדברי לבנונית הבתות ועבודת הדוקטורט שלו הייתה על צפיפות האוכלוסייה של ציפורים בישראל. את שתי העבודות ערך תחת הנחייתו של פרופ' שמעון בודנהיימר. בזמן לימודיו הוזמן מנדלסון על ידי יהושע מרגולין להצטרף לצוות המכון הביולוגי-פדגוגי בתל אביב. לאחר מותו של מרגולין מונה מנדלסון למנהל המכון וכיהן בתפקיד במשך שש שנים (1953-1947).
המכון הביולוגי-פדגוגי היה אחד משני המוסדות שמהם עתידה הייתה להתפתח אוניברסיטת תל אביב. מנדלסון נטל חלק פעיל בהקמתה של האוניברסיטה והיה הדקאן הראשון של הפקולטה למדעי החיים וסגן הנשיא הראשון של אוניברסיטת תל אביב. הוא ייסד את המחלקה לזואולוגיה ושימש במשך עשר שנים (1966­-1956) כראש המחלקה. הוא עודד מחקר בתחומים רבים, ובעיקר טיפח מחקר של האורגניזם השלם – אקולוגיה, התנהגות וזואוגיאוגרפיה. מנדלסון גרס שזואולוג טוב חייב להיות בעל הבנה וידע על מכלול התהליכים שבטבע. מנדלסון ייסד את אוספי הטבע של אוניברסיטת תל אביב, המקדמים את ההבנה על השוני ועל המגוון של האורגניזמים בבית הגידול. מנדלסון גם שימש במשך שנים רבות כמנהל הגן הזואולוגי של אוניברסיטת תל אביב. תחת ניהולו שימש הגן למחקר ולקידום שמירת הטבע בישראל. בגן הוקמו גרעיני רבייה של מינים בסכנת הכחדה, במטרה להשיבם לטבע.

מנדלסון חקר מגוון רב של מינים – דגים ודו-חיים, זוחלים, עופות ויונקים. מחקרו על הנחשים הארסיים של ישראל הוא המפורט ביותר והמהימן ביותר על קבוצה זו של נחשים; מחקריו על השפעה של חומרי הדברה על עופות דורסים בישראל היו בין הראשונים בעולם על נושא זה והובילו לתהודה ציבורית רבה ולעניין רב; ומחקריו על ההתנהגות והאקולוגיה של זאבים וצבאים הם חלק קטן בלבד מעבודותיו הרבות. בזכות מחקרים אלו ותרומתו הרבה לשמירת הטבע והסביבה בישראל, זכה מנדלסון בפרסים רבים, ובהם גם פרס ישראל.

יש הטוענים שתרומתו הגדולה של מנדלסון למדינת ישראל היא בשמירת הטבע. הוא היה דמות מרכזית בייסודה של שמורת הטבע הראשונה של ישראל, של החברה להגנת הטבע ושל רשות שמורות הטבע (כיום רשות הטבע והגנים). בתקופה שבה המנהיגים הציוניים של ישראל האמינו שהמשימה שלהם היא לכסות את אדמת ישראל שלמת בטון ומלט, מנדלסון הבין שחשוב לא פחות לשמר את הנופים שלה ואת הצומח והחי. פעולותיו בתחום שמירת הטבע לא היו מוגבלות רק לישראל; הוא היה חבר בכמה ועדות מקצועיות באיגוד העולמי לשמירת טבע, ה-IUCN.

פרופ' מנדלסון היה מורה מרתק, ובמשך השנים הוא לימד אלפי סטודנטים, בתחילה בסמינר הקיבוצים ולאחר מכן באוניברסיטה העברית בירושלים ובאוניברסיטת תל אביב. הקורסים שלו היו מבוקשים ביותר, והוא המשיך ללמד עד שנתיים לפני מותו. מנדלסון הנחה עשרות רבות של סטודנטים לתארים מתקדמים. סטודנטים אלו והסטודנטים שהנחו הם שנים אחר כך (והסטודנטים של הסטודנטים...) משמשים כיום בתפקידים שונים בתחום המחקר ושמירת הטבע בישראל.

פרופ' מנדלסון ז"ל ייזכר כאבי הזואולוגיה ושמירת הטבע בישראל.

פרופ' היינריך מנדלסון
פרופ' היינריך מנדלסון