נפרדים בצער ממישל, גורו, לילו וסטיץ' | הגן הזואולוגי

מישל האהובה הייתה התנשמת הידידותית ביותר מבין התנשמות במושבה המטופלת על ידי מעבדתנו. היא בקעה בגן הזואולוגי בשנת 2004 וגודלה על ידינו, כשכל שלוש שעות (כולל בלילות), האכלנו אותה.

מישל בלטה באופייה הנוח וביופייה, שגרמו לכל מי שראה אותה להתאהב בה! היא הייתה ידידותית, אכלה מידינו ואפשרה לכל אחד ליהנות מנוצותיה הרכות והנעימות, תוך שהיא מתמכרת בעיניים עצומות לליטופינו. הודות לאופייה הנוח, נהגנו להוציאה לסיורים של אורחים חשובים שנערכו בגן. היא גם צולמה לתכניות טלוויזיה שונות, ביניהן הסדרה פולישוק ותכניות ילדים שונות, וכיכבה יחד עם דוגמנית בירחון אופנה. מישל מתה בשיבה טובה, בת 13.5 שנים.
כתבה: פזית צדיקריו

לילו וסטיץ', שני הנמיות הזכרים שלנו, מתו בשיבה טובה, בהפרש של ימים ספורים זה מזה. השניים הגיעו אלינו לגן הזואולוגי לפני 15 שנה, כגורים יתומים, לאחר שנאספו מצומת פיק ברמת הגולן. השניים היו בני כעשרה ימים בלבד, עיניהם עדיין עצומות. הם גודלו בהאכלת יד ובטיפול צמוד של 24 שעות ביממה על ידי הסטודנטים שעבדו בגן באותה תקופה. הטיפול המסור הוכתר בהצלחה והשניים גדלו לתפארת.

לילו או סטיץ' עם ארגז הפתעות, צילום: נגה פרי

לילו או סטיץ' עם ארגז הפתעות, צילום: נגה פרי

באמצע ספטמבר, גורו, גירית הדבש שלנו, מתה בגיל 27. תוחלת החיים בשבי של מין זה היא 24 שנים, כך שאין ספק שגורו זכתה לאריכות ימים. גורו הייתה אחת משישה גורים של גירית הדבש שנולדו אצלנו בגן הזואולוגי בסוף שנות ה-80, אירוע נדיר ביותר בגני חיות. שמעון ארביב, שהיה מטפל בגן הזואולוגי באותה תקופה, מספר כי לאחר כמה פעמים שבהם הגור הנולד נעלם יום-יומיים לאחר ההמלטה, הוחלט כי בהמלטות הבאות יופרד הגור מהוריו ויגודל על ידי המטפלים בתקופת חייו הראשונה. גורו גדלה בביתו של שמעון, ובתמונה אפשר לראות אותה עם בתו של שמעון, רותם ארביב, שהייתה אז בת שנתיים-שלוש. מתוך ששת הגורים שנולדו בגן הזואולוגי, שניים הועברו לגן החיות בחיפה, שניים לגן החיות התנכ"י בירושלים ושניים נשארו אצלנו – גורו ואחיה. השניים בילו חלק מזמנם כאן בפתרון בעיות: טיפוס על ארגזי עץ כדי להגיע למזון התלוי בחוט מהתקרה, פתיחת קופסאות נס קפה ועוד. בשנתיים האחרונות, במסגרת פרויקט העשרה שנערך בגן, גורו גם נהנתה מאוד ללקק את הדבש מתוך החורים שנוקבו עבורה בבולי העץ שקיבלה. שתי גיריות הדבש בחיפה והשתיים בירושלים מתו בגיל 17-16 שנים, שניים מהם בשל גידול בבלוטת התריס. גם בן זוגה של גורו מת בערך באותה תקופה. גם גורו חלתה אז, והמטפלים חשבו שהיא בסוף דרכה, אך היא טופלה וחזרה לאיתנה. כשנשארה לבדה, גורו, שמעולם לא המליטה, הפגינה התנהגות אימהית כלפי אבנים: היא הייתה נוהגת לאחוז אבן ולהתייחס אליה כאל גור: להכניס אותה אל המחילה ולהוציא אותה ממנה ולשמור עליה ללא הרף. גורו הייתה גירית הדבש האחרונה שחייתה בגן חיות בארץ. בתחילת ספטמבר התדרדר במהירות מצבה הבריאותי ובאמצע ספטמבר נפרדנו ממנה בצער.

חדשות