במחצית השניה של המאה העשרים, מדענים החלו לשים לב לירידה במספר הדו-חיים ובמספר מיני הדו-חיים בעולם. דעיכה זאת באה לידי ביטוי, בין היתר, בהכחדות מקומיות ובקריסת אוכלוסיות מסביב לעולם. כמעט מחצית ממיני הדו-חיים הידועים בעולם (למעלה מ-3,500) נמצאים בדעיכה, וכשליש מהמינים בסכנת הכחדה! 

להלן כמה מהסיבות שהוצעו כדי להסביר את הפגיעה בדו-חיים:
השפעה של מינים פולשים - חלק מהמינים הפולשים הם טורפים של דו-חיים, מתחרים איתם על מזון או מעבירים מחוללי מחלות.
ניצול יתר של דו-חיים - עד שנת 1995 יוצאו מדי שנה מאסיה כ-200 מיליון צפרדעים לתעשיית המזון.
הרס, קיטוע ושינוי בתי גידול - שינויים שנגרמים לבתי גידול בהשפעת האדם גורמים לאובדן אזורי מחיה ואתרי רבייה. נזק רב נגרם בעיקר מייבוש של בתי גידול לחים עקב שאיבה והסטה של מים.
שינויי אקלים - התחממות כדור הארץ עשויה לפגוע בתזמון מחזור הרבייה של הדו-חיים ולהגדיל את רגישותם למחלות.
עלייה בקרינת ה-UV - מים מתוקים נוטים לספוח ביעילות קרינת UV, ולכן בעלי חיים החיים בבתי גידול של מים מתוקים רגישים במיוחד לעלייה בקרינת ה-UV. הקרינה לא רק הורגת את הדו-חיים אלא גם גורמת לעלייה ברגישותם למזהמים ולמחוללי מחלות, בעיקר בשלבים הצעירים של מחזור החיים – ביצה וראשן.
פגיעה ממזהמים - עורם הלח של הדו-חיים חדיר מאוד לחומרים רבים, ביניהם חומרי הדברה, קוטלי חרקים, קוטלי עשבים וחומרי דשן, שהוכחו כולם כמזיקים לדו-חיים.
מחלות פטרייתיות - הפטרייה Batrachochytrium dendrobatidis גורמת למחלת עור בשם כיטרידיומיקוסיס  (chytrridiomycosis). המחלה נפוצה באזורים רבים בעולם, מתפשטת במהירות, פוגעת במינים רבים של דו-חיים וגורמת לשיעורי תמותה גבוהים.

המקרה הישראלי: ראשנים נפוחים ומעוותים

בכמה מקווי מים בארץ התגלו ראשני אילנית, צפרדע וקרפדה נפוחים  או מעוותים. רובם לא הצליחו להשלים גלגול ומתו. החשש היה שראשנים אלו נדבקו בווירוס שלא היה ידוע בארץ עד כה (Ranavirus), אלא שבמחקר שנערך באוניברסיטת תל אביב הצליחו לבודד את מחולל המחלה, לפחות בחלק מהמקרים. מדובר בעלקה (תולעת טפילית), שנמצאת בישראל באופן טבעי ומטפילה חלזונות, ראשנים ואת הטורפים שלהם. ברוב המקרים, יש מספר מועט של מקרי תחלואה בכל אוכלוסייה, אך לעתים מתחוללת התפרצות גדולה של המחלה ונדבקים בטפיל מספר גדול מאוד של פרטים, שיכול לסכן את האוכלוסייה באתר מסוים. הסיבות להתפרצויות הגדולות אינן ברורות, אך מה שברור הוא שהן נעשות תכופות יותר בשנים האחרונות.

צילום: לירון גורן

צילום: לירון גורן

מדוע דו-חיים רגישים לזיהום?

דו-חיים רגישים מאד למזהמים, במיוחד למזהמים הנמצאים במים בהם הם חיים. עורם רגיש מאוד וחדיר ולביציהם אין קליפה שתגן עליהם מרעלים בסביבתם. כימיקלים תעשיתיים, רפואיים וחקלאיים מסוכנים במיוחד לדו-חיים. רבים מהרעלים הללו מפוזרים בכמויות גדולות בסביבה ועם בוא הגשמים הם זורמים ונקווים עם מי הנגר בבריכות ובמקווי המים שבהם חיים ומתרבים הדו-חיים. הכימיקלים הללו נאגרים בכמויות גדולות ונספגים בגופם ובביציהם של הדו-חיים. הרעלנים הללו פועלים במגוון אופנים: מעקרים את הדו-חיים או פוגעים במערכת העצבים ובמערכת האנדוקרינית שלהם.
הדו-חיים מהווים מעין אינדיקטורים למצב הסביבה. העילמות דו-חיים יכולה להעיד על פגיעה באיכות המים או באיכות הסביבה היבשתית. דו-חיים נחשבים לכנריות במכרה הפחם: בדיוק כפי שכורים השתמשו בקנריות רגישות כדי להזהיר אותם מפני גזים רעילים במכרות, דו-חיים עשויים להזהיר אותנו מפני תנאים סביבתיים לא בטוחים, שעלולים בסופו של דבר להשפיע על בריאותנו.