מחלקת הדו-חיים (Amphibia) כוללת, בין השאר, צפרדעים, קרפדות וסלמנדרות. שמם נובע מאורח חייהם: רוב המינים חיים בשלבים הראשונים של חייהם במים מתוקים, ואילו בבגרותם הם יכולים להתקיים גם ביבשה. 
מאז שנות ה-80 של המאה ה-20 חלה הידרדרות דרמטית באוכלוסיות הדו-חיים בעולם כולו, ובישראל בכלל זה. כשליש מהמינים החיים כיום נמצאים בסכנת הכחדה ומינים רבים כבר נכחדו.

כמה סיבות אפשריות הוצעו כדי להסביר את הפגיעה בדו-חיים:

  • השפעה של מינים פולשים. חלק מהמינים הפולשים הם טורפים של דו-חיים, מתחרים איתם על מזון או מעבירים מחוללי מחלות.
  • ניצול יתר של דו-חיים. עד שנת 1995 יוצאו מדי שנה מאסיה כ-200 מיליון צפרדעים לתעשיית המזון.
  • הרס, קיטוע ושינוי בתי גידול. שינויים שנגרמים לבתי גידול בהשפעת האדם גורמים לאובדן אזורי מחיה ואתרי רבייה. נזק רב נגרם בעיקר מייבוש של בתי גידול לחים עקב שאיבה והסטה של מים.
  • שינויי אקלים. התחממות כדור הארץ עשויה לפגוע בתזמון מחזור הרבייה של הדו-חיים ולהגדיל את רגישותם למחלות.
  • עלייה בקרינת ה-UV. מים מתוקים נוטים לספוח ביעילות קרינת UV, ולכן בעלי חיים החיים בבתי גידול של מים מתוקים רגישים במיוחד לעלייה בקרינת ה-UV. הקרינה לא רק הורגת את הדו-חיים אלא גם גורמת לעלייה ברגישותם למזהמים ולמחוללי מחלות, בעיקר בשלבים הצעירים של מחזור החיים – ביצה וראשן.
  • פגיעה ממזהמים. עורם הלח של הדו-חיים חדיר מאוד לחומרים רבים, ביניהם חומרי הדברה, קוטלי חרקים, קוטלי עשבים וחומרי דשן, שהוכחו כולם כמזיקים לדו-חיים.
  • מחלות פטרייתיות. הפטרייה Batrachochytrium dendrobatidis גורמת למחלת עור בשם כיטרידיומיקוסיס  (chytrridiomycosis). המחלה נפוצה באזורים רבים בעולם, מתפשטת במהירות, פוגעת במינים רבים של דו-חיים וגורמת לשיעורי תמותה גבוהים.