השלו הנודד (Coturnix coturnix) הוא המין הקטן ביותר בסדרת התרנגולאים. מבנה גופו המכונס מותאם היטב להליכה ולריצה, וזו אכן דרך התנועה העיקרית שלו. עם זאת, ולמרות משקלו הרב יחסית לגודלו, הוא נודד מרחקים ארוכים. בסתיו מתקבצים השלווים מאזורים שונים בצפון אירופה ובמרכזה, ומתחילים את הנדידה בהליכה ובמעופים קצרים, בדרכם לדרום אירופה. בתקופה זו הם צוברים שומן רב, כהכנה למאמץ האנרגטי העומד בפניהם. את הים התיכון – מרחק של כ-700 ק"מ – הם חוצים במעוף לילי יחיד, ואז נוחתים בחופי צפון סיני ומזרח מצרים. המעוף הארוך מותיר אותם תשושים, מחפשים מקומות מסתור על הקרקע, ואז אפשר לצוד אותם בקלות. זה הבסיס לסיפור המקראי על בני ישראל שאספו את השלו למאכל בעת נדודיהם במדבר.
בישראל, השלו הנודד הוא חולף מצוי, חורף ומקייץ לא שכיח. לעתים נדירות הוא דוגר בעמקי הצפון. בית הגידול המועדף עליו הוא ערבות עשב ומרחבי שיחים נמוכים, אך הוא הסתגל גם לשטחים חקלאיים נרחבים. הוא ניזון מזרעים, עשב, עלים, נבטים וחרקים.

בעלי חיים