החסידה הלבנה (Ciconia ciconia) היא מהעופות הגדולים והמרשימים ביותר בישראל, בעיקר עקב הניגוד בין הצבע השחור ללבן. בעונות הנדידה חולפות בשמי ישראל כחצי מיליון חסידות בדרכן מאירופה לאפריקה ובחזרה. חלק מהחסידות הלבנות המגיעות לישראל חורפות בה ומיעוטן מקננות כאן. בעת הנדידה נעזרות החסידות הלבנות בזרמי אוויר חמים (טרמיקות) לתעופה יעילה ללא הנעת כנפיהן כמעט: הן עולות עם הטרמיקה עד גובה מסוים ואז מתחילות לגלוש בכיוון הנדידה, עד אשר הן מוצאות את הטרמיקה הבאה.
אזור המחיה המועדף על החסידות הלבנות הוא שטחים פתוחים ולחים, דוגמת שדות מושקים, אחו לח, גדות אגמים ובריכות. הן ניזונות בעיקר מדגים, צפרדעים, לטאות וחרקים, שאותם הן מניפות באוויר ובולעות בשלמותם.
החסידות יוצרות בצעירותן זוגות מונוגמיים, הנשארים יחד שנים רבות. שני בני הזוג נודדים בנפרד אך נפגשים מדי שנה, בעונת הרבייה, במקום שבו בנו את קנן.
הקן נבנה במקומות גבוהים – גגות בתים, צריחי כנסיות, עמודי חשמל ועצים. הקן בנוי מזרדים וענפים, ובכל שנה מוסיפים אליו בני הזוג חומרי קינון, כך שעם השנים הקן הולך ונעשה גדול יותר. בקן מוטלות 5-3 ביצים. הדגירה נעשית מהטלת הביצה הראשונה, ונמשכת 34-33 ימים. בשעות היום משתתפים בדגירה שני בני הזוג במידה שווה, ובלילה דוגרת רק הנקבה. הגוזלים בוקעים מכוסי פלומה וחסרי אונים ומואכלים על ידי הוריהם. הגוזלים עוזבים את הקן בגיל חודשיים ומגיעים לבגרות מינית בגיל שלוש שנים.

חסידה לבנה, צילום: שני אור

חסידה לבנה, צילום: שני אור

בעלי חיים